אלת הפּריון – סיפור משא
סיגל יער
גלריה טובה אוסמן, דצמ' 2019
"שמונה שנות ייסורים שלוו בטיפולי הפריה, שאיבת ביציות, זריקות, מכאובים, הפלות ודימומים, עד שזכיתי ללדת את בני. היו אלה שנים של הסתרה, לא רציתי שהסביבה תרחם או תשאל יותר מדי, הייתי מוכנה לכל, הדבר היחיד שהרס אותי לאט לאט מבפנים, היה לגלות שעוד טיפול לא צלח...לאורך התקופה ליקטתי חפצים, מזרקים, תרופות ומסמכים ששימשו לי בהמשך כמצע לעבודות, שנוצרו ממצוקה פנימית, עיבוד והפנמה של תהליך הפרייה כואב." - (סיגל יער).
סיגל יער, אמנית אמיצה וטוטאלית, חושפת סיפור משא בנושא כמיהה לילד.
היא מבטאת את הקשיים, הדרך והתקווה למימוש והגשמת החלום באמצעות כוחה המרפא של האמנות והיצירה שאינה נדרשת לתיווך. התערוכה היא יומן תיעודי ויזואלי, בו האמנית משתפת בתהליך הממושך, הרגשי והפיזי בכמיהתה לילד שלישי וחושפת את הדרך המפרכת אותה עברה על מנת לזכות בו. לאורך התהליך, נושא הפריון (הצלחה או כשלון) הופך למהותי בתפיסת "האני". סיפורה מבטא סיפור קולקטיבי של נשים רבות, ובוחן את התפיסה המיתית של דמות האישה כ"אלת פריון" בהיבט חברתי, תרבותי ומגדרי.
גוף העבודות עשוי כאסמבלאז' מורכב הטעון בחומרים ורגשות הדבוקים זה בזה לשם יצירת השלם. הטכניקה מעורבת: ציור (צבעי אקריליק, פסטל), פיסול קרמי, רדי מייד ושילוב אובייקטים. רבים ממצאי היצירה הינם שאריות פסולת עץ וקופסאות עץ מחוררות המשמשות כמצע לחיים חדשים, הדימויים המצוירים עליהם נטמעים ומתמזגים ב"עורו" של העץ המשמש לעיתים כתיבת פנדורה המצפינה בתוכה רזים וציפיות.
התיבות חלקן מכילות חפצים המצטרפים יחדיו למאגר זמן, קיום וחיים בין המתנה לגאולה, החפצים המוצגים בערבוביה, ביניהם: מזרקים, מרשמים, כדורים ולוח קליעה למטרה, כמבקשים להעיד אודות הכאב הכרוך בתהליך המייסר.
באחת העבודות, מוצגת תיבה הנפתחת ונסגרת ומתאחדת לכדי סיסמא גראפית: "פוריות או נמות", התיבה כמעין משחק תלת מימד. ואילו בעבודה אחרת "ללא כותרת", כמחווה לדימוי האיקוני: "יד האלוהים והאדם" (מיצירתו של מיכאל אנג'לו "בריאת האדם")[i] בציור הנודע אלוהים מושיט קדימה את ידו, ניצוץ החיים מועבר מאצבעו לאדם. הרגע הטעון שלפני המגע בין הדמויות, מאומץ ביצירתה באמצעות שתי קופסאות עץ בודדות, על האחת רשומה יד האם השלוחה קדימה ועל השניה יד התינוק, עוד רגע ויתאפשר מפגש הידיים בין השתיים, באמצעות חיבורן.
"העקרות היא הצל של יצירת האמנות ושל היצירה בכלל. העקרות נוכחת בהיעדרותה, עת כל יצירה ויצירה היא הוכחת ההתגברות על העקרות והכנעתה. עקרות היא בלימתך בתוך עצמך ולמען עצמך; פריון הוא יציאתך אל מחוץ לעצמך, הרחבת עצמך. זוהי האמנות: הגדלת האני והרחבתו אל האחרים. עקרות היא אשרור סופיותך; ההפריה היא הנגיעה בנצח, המגע מדור אל דור. כזו היא האמנות: התחככות הסופי באינסופי. אמנות בנושא העקרות? תָרתֵי דסתרֵי."[ii] - (ד"ר גדעון עפרת).
הערות:
[i] מיכאל אנג'לו, "בריאת האדם", פרסקו, תקרת הקפלה הסיסטינית בין השנים 1512- 1508.
[ii] ד"ר גדעון עופרת, "עקרות, פריון, אמנות", המחסן של גדעון עופרת 2008
YNET - טיפולי הפוריות הסודיים שלי