ארנב עם עלה של זית - טובה פסח
אוג-ספט' 2020
בית האמנים, ת"א
"והארנבון הלבן, מה הוא? האם הוא דומה לאליס או מכוון כניגוד לה? כניגוד, בבירור. כנגד הנעורים, ההעזה, החיוניות וההתכוונות הישירה שלה, קיראו: 'זיקנה', 'כניעות', 'חולשה' ו'הססנות עצבנית', ותגיעו למשהו ממה שהתכוונתי שיהיה. אני חושב שעל הארנבון הלבן להרכיב משקפיים. אני בטוח שקולו רועד, ברכיו פקות, וכולו אומר אי-יכולת מוחלטת להרוג זבוב!" - (אליס על הבמה, כתב-העת התיאטרון,1887)
בתערוכתה הקודמת "חיה", פסח עסקה בכמיהתה ל"הזדאב" התחברות דרך מעמקים ארכיטיפיים לדמות האישה הפראית, ולעוצמות של ראשית כוחנו הטבעי-חייתי. כעת הזאב מפנה את מקומו לארנב. טרנספורמציה, מסע פנימי - חלק ב.
הארנב המושגי של פסח הינו דיוקן האמנית והוא בעל עצמאות משלו. סביבתו ירוקה ובוהקת, משקפת ויטליות אסתטית המאפשרת צמיחה וגדילה. הארנב משמש כסיסמוגרף בתהליך חיפוש, מנווט על ציר הזמן תוך התנסויות בחומר והתבוננות עצמית. מבקש להעז ולהיכנס למחילות נפש חשוכות במטרה להגיע לארץ הפלאות, זאת באמצעות מעבדת מחקר רב-תחומית, שמתקיימים בה תהליכי ניסוי וטעייה. בראשית, הארנב מנתר לו מתוך תרשים אק"ג, מתקדם בקפיצות בין מקומות ומעשים ללא רצף הגיוני, מתרברב במיניותו ובשחרור מכבלים, ובו בזמן הוא מפוחד וסובב סביב עצמו, קופא על מקומו, ובעיקר יושב על הגדר: "ארנב עם עלה של זית"- כך מופיעה דמותו בצלחת פטרי, בנישת המעבדה המיקרוביולוגית. עם התקדמותו על פני ציר המחקר, הארנב מופיע גם על ספת הפסיכולוג בחברתה של מרתה ברנייס אשת אבי הפסיכואנליזה-זיגמונד פרוויד. ובעבודת הקולאז' "סולם יעקב"- הוא בא להתייעץ עם סב-רב ארנב, הכבול בחוטים למקומו. ארנב ניצב מולו מוצג כמסורג, כלוא. ובעבודות אחרות בטכניקה מעורבת, דימויו נוכח על מפות דרכים ותרשימי שושנת הרוחות, אלא שהשרטוטים מתעתעים ומצפן הלב אינו ידוע. הארנב איבד את דרכו, והחרדה מאיבוד השליטה כה גדולה עד כי הוא מבקש הגנה בסדרת "שומרי הראש".
פסח מייחסת חשיבות רבה לחוויה הוויזואלית, ולהשפעות אמנותיות. דימוי הארנב אינו מאפשר לצופה להימלט ממערכת של אסוציאציות ארנבוניות למכביר המופיעה בווריאציות שונות לאורך תולדות האמנות, דוגמת רישומיו של אלברכט דירר, כ"פרפורמר" אצל יוזף בוייס, הארנב של ג'ף קונס ועוד...
המחקר הרעיוני, הרגשי והפיזי מיושם במכלול חומרי היצירה (חלקי פלסטיק, שקפים, נורות, מבחנות) המבטא את תפיסתה האמנותית הכרוכה בהיסוס, בלבטים ובהעלאת שאלות על אודות האמנות העכשווית ומיקומה כאמנית. ברצונה לעמוד תיגר מול תפיסות אמנותיות ללא מורא, התנצלות ומסכה, כשם שהארנב מופיע בקו הסיום על ציר הזמן, לבוש בחליפת סופרמן, מנתר בעוז אל עבר ארץ הפלאות. אלא שלאחר "נצחונו" זה מגיחה התפוררותו, וכך נקודת הסיום על ציר הזמן חוברת לנקודת ההתחלה.
"הארץ", גלריה , התערוכות המומלצות השבוע
כתבה במגזין כאן גליון מספר 68 חנה ברק אנגל