top of page

      "נגה ללב" - דבי אשרת

       פבר'- מרץ 2021

         גלריה N.D  רמת גן         

"בואי ילדתי נעשה עפיפון. את תעופי אני אהיה חוט" - (שמואל כהן)
דבי חושפת גוף עבודות רגיש, המגולל באומץ את סיפור חיי בתה-נגה שסובלת מפוסט טראומה, עקב התעללות נפשית שחוותה במהלך השירות הצבאי. היצירות נוצרו בעקבות שירים, מכתבים ומשפטים מיומנה האישי של הבת המעובדים לכדי יצירת אמנות עמלנית של האם. תהליך התקה המועבר מהמילה הכתובה למעשה מחול, הנרקם במחט על שקיקי תה שנעשה בהם זה מכבר שימוש. עוד רגע ויקרעו, עוד רגע ויתאחו מחדש, מעשה טלאים. מסע אם-בת משותף, פאזל כואב ומרפא של חלקי רגשות משומשים, זמנים ומילים. 


"ואני? קוראים לי נגה. וחוץ משם יפה ומואר, הכל אצלי שחור..." – (מיומנה של נגה)


חבל הטבור הכרוך בין השתיים, כחוט המסמן מערכת יחסים מורכבת של קשר דם. "שְׁלוֹמִי קָשׁוּר בְּחוּט אֶל שְׁלוֹמְךָ"  נרקם באחת העבודות, ובאחרות האם והבת מופיעות ביחסי קרבה וריחוק משתנים זו מזו.                                   קשר אם-בת, הופיע אצל האמנית גם בתערוכה מוקדמת  בוורסיה הפוכה, בה עסקה ביחסיה כבת לאם ניצולת שואה.                                                דבי טווה סיפורים משפחתיים, אוטוביוגרפיים, בין הדורות, רושמת ויוצרת קולאז'ים (Ready Made) המעלים שאלות בהיבט חברתי, מגדרי ופמיניסטי וכן נושאים סמלים ודימויים, ביניהם: סמלים פאליים. תצורת ספירלות ומנדלות המצביעות על מחזוריות והשתבללות. כמו כן הצלב המסמל את מסע ייסורי האם והבת. וכן הסולם כמסמל דרך מעלה ומטה וכמגשר בין השמים לארץ, כמו גם נפילה וריחוף. 


ובאחת הסדרות מופיעה אופליה  כמקבילתה של נגה, דמותה חושפת את פחדי האם לגורל בתה. אלא שעל פי האדפטציה הנוכחית, דבי מבקשת לטוות לאופליה עתיד אחר והיא מצמיחה לה כנפיי עטלף במטרה להחיותה. על פי הפילוסופיה האינדיאנית, העטלף, מייצג כניסה לחושך פנימי לטובת שינוי ולידה מחדש. דואליות זו מתבטאת גם בסדרת "נשיקת אשת העכביש" הטווה, מכשפת ומושכת ברשת קורי החיים, ומאידך הטוויה מאפשרת לכידה ומוות. אפשרי כי דמותה של אשת העכביש מטאפורית לאם המבקשת "ללכוד" את הזכר שפגע בבתה . 


דבי אינה לבדה בתהליך, אלא מגייסת תמיכה חברתית נגה ללב, שביטויה ב"מצע טלאים" (קווילט) , המשתרך לאורך שלושה מטרים, המורכב מעשרות יריעות שחוברו, מכיל קטעי טקסט שנגה כתבה וטקסטים שנכתבו אליה. המצע המשותף כמו גם מיצג בובות הפלסטיק התלויות על חוט אדום, מייצג פגיעה משותפת וכן את כוחו של הריפוי הקבוצתי.

 

---------------------------------------------------------
  "שלומי קשור בחוט לשלומך", מילים: זלדה מישקובסקי.
  "הכוס של האמא שלך", דבי אשרת תערוכת יחיד, גלריה "צדיק",2017, באוצרות שרי גולן.
  אופליה דמות ממחזהו של וויליאם שייקספיר, "המלט". אהבתה להמלט נוגעת ללב בעיקר עקב התעללותו. על אף שבתחילה מפגין המלט אהבה חסרת מעצורים לאופליה, אך בהמשך הוא משנה את עורו וקורא לה: "אל המנזר לכי! לא אהבתיך!". לבסוף היא משתגעת ומתה בטביעה. מותה העלום מעלה את השאלה האם הייתה זו התאבדות.
  אשת העכביש/האלמנה השחורה, טורפת את הזכר בזמן הזיווג או מיד לאחר מכן, מאוזכרת אצל הסוריאליסטים בשנות ה-30 של המאה ה-20 בהקשר לאימת הגברים מהנשים והחשש מפני סירוס.
  קווילט - מלאכת יד בה תופרים פיסות בד קטנות ושונות לכדי יצירה גדולה. הטכניקה התפתחה באמריקה באמצע התקופה התעשייתית, בעת גלי ההגירה ליבשת. עיון ביומני משק הבית של נשים במאה ה-18 מלמד שהן עסקו בעבודות טקסטיל בצוותא מתוך צורך והנאה, וכחלק מהתמודדותן עם קשיי ההגירה.

דבי אשרת מאחה את הקרעים - חגית פלג רותם פרוטפוליו

מקדש שקיות התה – על תערוכת אמנות כקול קורא - רות נצר

"האמנות היא מתנה עבורי, בלעדיה לא הייתי שורדת" .דבי אשרת רוקמת את חווית הפוסט טראומה של בתה - גילי סיטון ARTODAY

 

קליפ תערוכה 360 מעלות ירון רשף

יצירת אמנות עמלנית כתגובה לפוסט טראומה

     

bottom of page