top of page

האיש בחליפה החומה -  A TALE TO TELL

האמנים: אלכס ליבק, אסף רהט, בועז לניר, דרורה דקל,  חנאן אבו חוסיין, טובה דורפמן, לני דותן, פמלה לוי, רעות פרסטר

מקום לאמנות, יוני-יולי 2021

התערוכה והקטלוג הנלווה הופקו בשיתוף "איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל". ובתמיכת הציבור שראה בחשיבות הוצאת התערוכה והקטלוג לאור, ועל כך תודתי..

נקודת המוצא של התערוכה היא תצלום הרחוב האיש בחליפה החומה (1993) של הצלם אלכס ליבק, המכיל מספר 'רגעים מכריעים'[i]  שמתרחשים בין צילום ובין מציאות רחוב, בין צלם לאוצרת, בין אוצרת למצולם. 

מעשה שהיה כך היה. נערה תמה מבית דתי, נורית שמה, יצאה באחד הימים (5.5.1993) לבקר בעיר הגדולה. כשרצתה לשוב לביתה, פגשה באיש בחליפה החומה, 'מפגש מכריע' ששינה את חייה מקצה לקצה.                                                                                                                   

 באותה העת, אלכס ליבק צילם את האיש בכיכר דיזינגוף. מטבעו של תצלום רחוב, לא פעם הצלם אינו יודע מי האיש, ואלכס לא ידע שהאיש הוא נוכל ולא רק. התצלום התפרסם מאוחר יותר באחד מספריו[ii], ונורית פגשה באיש, בתצלום, בעוד 'מפגש מכריע'.

נורית טל-טנא: "אני בחנות סטימצקי, פותחת ספר תצלומים של הצלם הנודע. בין תצלומיו מראות ואנשים שאותם צילם באקראי ברחובות. והנה הוא שם, האיש בחליפה החומה, משתלט על עמוד שלם, ממסמר אותי למקום ומיד מעיף אותי במכת אגרוף למחוזי תהומות. עברו עוד כמה שנים,  וחשתי כורח לפנות לליבק. שידע את מי צילם".                                                                                                                                 

בספטמבר 1998, בתוכנית "בשידור חוקר", מתחקים אחר האיש בחליפה החומה והאיש נתפס ונשלח לכלא.

התצלום התיעודי של ליבק מהווה נקודת מוצא לתצרף ויזואלי המאגד דימויים שהם בבחינת אלמנטים מסיפור "האיש בחליפה החומה". אלמנטים שהם מוטיבים שכיחים, המופיעים בסיפורי אונס ותקיפה מינית שמלווים את ההיסטוריה האנושית מקדמתה. החל מסיפורי מקרא, מיתוסים ואפוסים, מעשיות האחים גרים ואחרים. בין המוטיבים: שתיקה[iii], ייחוס אשמה לקורבן, היעדר התנגדות לתקיפה[iv], היכרות מוקדמת עם התוקף[v], זהות מפורקת, תסמונת טראומת האונס[vi] ועוד.  

המיתוס היווני מספר על טראוס, שהיה נשוי לפרוקנֶה. הוא חשק בגיסתו פילומלה ובעל אותה בכוח, ולאחר מכן כרת את לשונה על מנת שלא תוכל לספר על שעשה וגם כלא אותה במקום סתר. אלא שפילומלה האילמת בחרה לספר. היא ארגה שטיח שבו תיארה בתמונות את מעשה הזוועה שעולל לה טראוס, ושלחה את השטיח לאחותה אשר פענחה את פשר הציור הארוג.[vii]

הפסיכיאטרית ג'ודית לואיס הרמן טוענת כי אצל נפגעים קיים "העימות בין הרצון להכחיש מעשים נוראים ובין הרצון להכריז עליהם בקול רם. בני אדם שנעשו בהם מעשי זוועה מספרים פעמים רבות את סיפוריהם בדרך רגשית מאוד, סותרת ומקוטעת, החותרת תחת אמינותם ומשרתת כך את שני הצווים: סיפור האמת ושמירת הסודיות. רק כאשר האמת זוכה להכרה, יכולים הנפגעים להתחיל בתהליך ההחלמה. אבל לעתים קרובות מדי הסודיות מנצחת, וסיפור האירוע הטראומטי אינו יוצא לאור במילים אלא בתסמינים."[viii]

תמה שתיקתי.

נורית טל-טנא – אוצרת התערוכה

__________________________________________

[i] הרגע המכריע (the Decisive Moment) הוא מושג שניסח הצלם הצרפתי אנרי קרטייה-ברסון: תצלום שלוכד הרף עין ומשקף את התבוננותו הייחודית של הצלם, את יכולתו הטכנית ואת תפישתו האסתטית. 'הרגע המכריע' בא לידי ביטוי במיוחד בעבודתם של צלמים אכפתיים ומעורבים (the concerned photographer), מבית מדרשו של הצלם ההונגרי-אמריקני קורנל קאפה – צלמים המבקשים לייצר שינוי חברתי ותודעתי, ולא רק לתעד; לחשוף נגעים חברתיים. 

[ii] אלכס ליבק, "עין לציון", בעריכת דוד טרטקובר, הוצאת עם עובד, 1994.

[iii] יעל אידיסיס ואליס עדות, "גם הקורבן אשם: ייחוסים של אשמה וחומרה של אונס כפונקציה של התנהגות הקורבן בטרם האונס, במהלכו ולאחריו בקרב מטפלות ושאינן מטפלות", עמוד 121 . צוהר לבית הסוהר, גיליון 17, אוניברסיטת בר-אילן. 2015. למרות השכיחות הגבוהה של אירועי אונס, קיים תת-דיווח אודות התופעה, בין השאר בגלל החשש של הקורבנות לדווח שמא יואשמו, דבר שעלול לגרום להם לחוות טראומה נוספת.

[iv] ראה שם, תגובות אמוציונליות והתנגדות או היעדר התנגדות  לתקיפה.

[v] ראה שם, היכרות מוקדמת עם התוקף.

[vi] "תסמונת טראומת האונס", מחקר שנערך על השפעות האונס (Burgess, 1974 & Holmstrom) הראה כי מדובר בקשת של תגובות פסיכולוגיות שלאחר האונס, סימפטומים של דיסוציאציה וקהות אצל נשים שחוו את האונס כאירוע שמסכן את חייהן.

[vii] אהרון שבתאי, מתרגם לעברית את "המיתולוגיה היוונית - מיתוסים, מיתוס פרוקנה ופילומלה", עמוד 43, מפה מיפוי והוצאה לאור, 2000.

[viii] ג'ודית לואיס הרמן, "טראומה והחלמה", הוצאת "עם עובד", ספריית אופקים.

קטלוג התערוכה

גלעד מלצר "גלריה" - "מפגש מקרי עם תצלום של אדם אקראי הוביל לתערוכה חזקה. 

סמדר שילוני, ynet, דפדפה בספר צילום - וזיהתה את התוקף שלה

חגית פלג רותם, פרוטפוליו ,נורית טל־טנא: הייתי מקרבת את חוטי הזמן, ומחבקת את עצמי בת ה־18

שלומית אורן, SO-ART, מאירופה ועד נורית - אלימות מינית באמנות

מגזין שבת עם רון נשיאל, כאן , רשת ב'

מירי חן, ARTTELLING, האוצרת סוגרת מעגל עם עברה בתערוכה מטלטלת 

bottom of page