בעקבות מסע לווינה – יוני 2023
עמילי גלבמן
פרולוג: החל משנת 2008, אחת למספר שנים, האמנית עמילי גלבמן אורזת את עצמה, לוקחת איתה צידה לדרך את הכלים האמנותיים שלה ויוצאת ל"פרויקט אמנותי" יחידני, שהינו הרפתקה בעיר זרה. היא יוצאת מאזור הנוחות המוכר, מניחה את שגרת היומיום, משאירה את הרגליה בביתה ובסטודיו שבכפר תבור, לטובת אינטראקציה חדשה ומהוססת הנוצרת במפגש ראשוני עם מקום אחר.
הנרטיב החוזר ונשנה של גירוי וגילוי עיר זרה, כסיטואציה רב-חושית משתנה המשמשת עבורה כתהליך ריפוי פנימי וכהשראה לתהליך אמנותי, ולהֲזָרָה - בבחינת איתגור תפיסת המוכר המוצג בדרך בלתי מוכרת, המוצא את ביטויו בטכניקה אמנותית.
התניית המקום (דוגמת הערים בהם ביקרה: ברלין, ורצלוב, נאפולי ועוד) והמפגש האותנטי עם נופי האדמה האחרת ואנשיה, הנושאים בתוכם: היסטוריה, תרבות, דת, ניחוחות, טעמים ומנהגים, כל אלו כקרקע פורייה ליצירתה, להתנעה פנימית וחיצונית המיושמת על המצע האמנותי שלה ועל קירות הלב.
ירח שט מעל ההר - עמילי גלבמן
מסעה של עמילי לווינה (יוני, 2023) לוקח אותה מהמקום הפיזי למטאפיזי, למסע רוחני המוטמע בחומר בו "ירח שט מעל ההר". במקביל לאנרגיה ולאינפורמציה המעוררת הזורמת אליה מהעיר הזרה הנגלית בפניה, היא מבקשת למחוק, לנטרל את הידע, הנסיון והלמידה ופשוט להיות, בחזקת הוויה – Being. בשילוב שתי קצוות אלו היא מייצרת תמונת מרחב אינטואיטיבית אחרת, טרנסנדנטלית.
"קונפוציוס אמר לי, שאני הולכת ומשתפרת, אני כבר מצליחה לבטל את הגוף, לגרש את המחשבה לנטוש את הצורה להשליך את הידיעה להיות אחד עם השלמות, כך אני מצליחה לשבת ולשכוח הכול" – (ע.ג)
כשהיא נכנסת למצב מדיטטיבי, יצירתה מתאפשרת להתהוות, להיברא, כמו מעצמה. מתוך האין מתפרצת משיכת המכחול על הבד. התנועה כישות מסתורית עצמאית לבדה, כתם חובר לכתם, עולה על כתם ומוחק הכל, וחוזר חלילה. באמצעות ההפשטה היא מסירה את קליפות האובייקט וחותרת לעצם הדבר להתעצם להוויה הרוחנית לבדה, שאינה נתפסת באופן צורני אלא כתחושה המושכת את הצופה עמוק אל הרִיק, אל תהומות ומערבולות אור וחושך. בעבודה מהירה ואקספרסיבית בה משיכות צבע נמשכות באלכסוניות וסיבוביות, וקוים המתעגלים מעלה ומעטה בזרימת אור ואחריהם שוב וְיָמֵשׁ חושך. עולם של תוהו ללא אחיזה במרחב וללא אופק. כסערה קדמונית המתפרצת על הבד כמבול ולאחריו השקט, העץ הבודד לבדו הנותר כעד לספר את שהיה ואת שיהיה.
"בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹהִ֑ים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃ וְהָאָ֗רֶץ הָיְתָ֥ה תֹ֙הוּ֙ וָבֹ֔הוּ וְחֹ֖שֶׁךְ עַל־פְּנֵ֣י תְה֑וֹם וְר֣וּחַ אֱלֹהִ֔ים מְרַחֶ֖פֶת עַל־פְּנֵ֥י הַמָּֽיִם" – (בראשית א', א-ב)
בשעה בה היא שקועה במצב הטראנס שבין העולמות, נפתח בה שער נפשי ומתאפשר למכחול לדבר את דברו. כך נוצר הנוף המטאפיזי שלה, נוף שהינו מהלך של טרנספורמציה בו דימוי מקומי מתאחד לארכיטיפ מיתי. והנה דימוי העץ הבודד המופיע בעבודה "ללא כותרת" מתוך הסדרה. ובעבודה אחרת מופיעה דמות זאב, לצדו סולם עולה השמיימה וסימנים אחרים המושכים בתנועתם כלפי מעלה, הזאב מהלך בשממת נוף סוראליסטי, בכוכב לכת לא נודע. הזאב כטוטם המסמל את היכולת העל חושית והתבטאות כוחות ארכיטיפים הקשורים לראיית הנסתר.
התבוננותה בנופי העיר הזרה, ובמקביל התאחדותה עם תת המודע עם ריק הזוהר, מעורר את יצירת הנוף שאפשרי שיקרא כנוף נשגב (Sublime), על פי הפילוסוף עמנואל קאנט , חווית הנשגב נוצרת בעקבות המתח המתעורר אצל הצופה בין השאיפה ויכולת להכלה ולהבנת הטבע המעוגנת בסדר וארגון לבין המופשט הסופי והאינסופי. מושג הנוף הנשגב, הופיע בציורי הנוף של הציירים המאסטרים מהמאה ה-19, דוגמת: הצייר ויליאם טרנר, "ספינת העבדים", 1840, וכן אצל קספר דויד פרידריך ביצירתו "הטייל מעל שמי הערפילים", 1818, הנשגב ייצג את הרעיון הדתי הרוחני את ההבנה האנושית המרוממת כי האדם קטן מהעולם הגדול ואין באפשרותו להבינו. אלא שעמילי גלבמן (המוקירה את יצירותיהם של הגדולים) ביצירתה של הכאן ועכשיו, היא מלכתחילה מוותרת, אין ברצונה להבין, אלא להרפות, להתאחד, ולנטוש את הצורה כמו אותם כוכבים המתפזרים ברקיע, וכך היא כותבת:
"איפה היית אתמול? היית אבק כוכבים שעבר סביבנו ודרכנו, ואנחנו עכשיו עוברים דרכו"
סקאלת הצבעים המצומצמת שלה נעה על ציר השחור-לבן המבטא את החיפוש ואת הריק המוחק והמכיל בו זמנית. סערות האפלה וקרני האור מתערבבים יחדיו, בספרות עליונות, בעולם החף מקוֹאוֹרְדִּינָטוֹת, כחזיון. ובעולמות אלו שלה מבצבצות ישויות אור, ביניהן מלאך מכונף ומגושם המתבונן מטה כלפי ההולכים בשר ודם, הוא עצמו נראה כבן אנוש מושלם על פגמיו. ובעבודה נוספת, מופיעה ישות אחרת, מרחפת כעולה באוב ולה כפות ידיים רבות. האם אלו ידיי האמנית או ידי האל מרובות המעשים? דימוי כף יד האל והעוצמה המיוחסת לה מאזכר את היצירה הנודעת "בריאת האדם" (מיכאלאנג'לו 1508-1512, פרסקו) בה מיכלאנג'לו בחר להנציח את הרגע שלפני בריאת האדם, רגע המתרחש במסירת ניצוץ החיים מאצבע אלוהים המואנש, לאצבע האדם.
רוצה אני להזכיר את חיבורו של הצייר וסילי קנדינסקי "על הרוחני באמנות" משנת 1912, בחיבורו קנדינסקי משווה את החיים הרוחניים של האנושות למשולש גדול הדומה לפירמידה. לדבריו שליחתו של האמן היא הובלת בני האדם אל פסגת משולש זה באמצעות שימוש בכישרונו. בקצהו של המשולש נמצאים רק מתי מעט, רק אלו שמביאים את ה"בשורה" הנשגבה לאנשים הרגילים האחרים. זהו משולש רוחני ספיריטואלי שנע קדימה בתנועה איטית כלפי מעלה, גם אם לעיתים הוא נראה כחסר תנועה. בתקופות דקדנטיות מנוונות, נופלת נפש האדם לתחתית המשולש, כשאז האנשים נוהים אחר הצלחה חיצונית ראוותנית ומתעלמים מהכוחות הרוחניים הטהורים המיטיבים .
כמיהתה האקזיסטנציאליסטית של האמנית להשלת משקל החיים, לזניחת הטרדות היומיומיות ולזניחת האכזבות, הציפיות, החיפוש והמאבק התמידי, מפנה את עיקר ניסיונותיה אל תירגול השחרור מעצמה, מהלאות המכבידה, מהרציונל המחשבתי, ומהידיעה אל עבר שממת היער, אל מעוף גבוה מעל העצים ושם תחת הירח להתפזר ברוח.
"ירח מלא עובר מעל ההר, ים של עננים נושב לאורך השמים, הרוח הרחוקה הגיעה מעולמות שכנים, במורד הכביש לא נראה איש אחד חוזר" – (ע.ג).
•העבודות בסדרת "ירח שט מעל ההר", אקריליק על בד, 30X40 ס"מ, 2023
כתבה: נורית טל-טנא
ירח שט מעל ההר / עמילי גלבמן פרויקט אמנותי שנערך בעיר וינה יוני 2023